שנה טובה

יתכן ויפתיע אתכם לשמוע שאזכור של א' בתשרי כתחילת השנה החדשה מופיע לראשונה רק בתקופת המשנה (220-70 לספירה). זאת על אף שידוע שעוד הרבה לפני כן היה חודש תשרי תחילת השנה החקלאית, שבה אספו את תבואות השנה הקודמת והחלו במחזור הבא. מעבר להיות החג מסמל את תחילת השנה החדשה, לחג משמעות נוספת ביהדות: זהו יום המלכת אלוהים על העולם; היום שבו אלוהים שופט את כל היקום וקובע את גורלו לשנה הבאה (חוץ מעם ישראל, שגזר הדין שלו נחרץ ביום כיפור). במסורת היהודית, אחד ממנהגי החג העיקריים הוא התקיעה בשופר. בתורה המועד מוזכר כ"יום תרועה" או "זיכרון תרועה".

חז"ל והמפרשים נתנו לתקיעה בשופר סיבות שונות: סיבה אחת קובעת כי התקיעה מסמלת את המלכת האלוהים למלך על כל הארץ, כדרך שנהגו מלכים לציין בתקופות קדומות את יום עלייתם על כס המלוכה. סיבה אחרת תולה את תקיעת השופר באיזכור, בעיצומו של יום הדין, של סיפור עקידת יצחק ואת עמידתו של אברהם אבינו בניסיון הקשה. סיבה אחרת מקשרת את התקיעה בשופר למעמד הר סיני, בו נכרתה ברית מחודשת בין עם ישראל לאלוהיו.

במשנה, מסכת ראש השנה עוסקת בפרטי ההלכות של לוח השנה העברית, קידוש החודש, הלכות תקיעת שופר והלכות ברכות התפילה התלויות בהם. בפרק ג' במסכת מתוארים הקריטריונים לשופר כשר, ביניהם: "התוקע לתוך הבור או לתוך החדות או לתוך הפִיטַס – אם קול שופר שמע, יצא; אם קול הברה שמע, לא יצא." (מסכת ראש השנה, ג: ז). המשפט מתאר שאחד הקריטריונים לשופר כשר הוא שקולו יישמע. יש לתקוע בשופר לתוך בור, חדות או פִיטַס ואם קולו נשמע הוא כשר. הפִיטַס (או בשמו הלטיני: דוֹליוּם) הוא קנקן אגירה עצום ששימש בימי קדם לאחסון מזון במחסנים. בנוסף, ישנן עדויות שבקנקנים כאלה אפילו השתמשו בסחר ימי, כשהם מובלים בבטן של אוניות. באוסף המוזיאון פיטס שכזה, מהמאות ה-7-6 לספירה, שנמצא בקיסריה. הפיטס יהווה חלק מתצוגת הסחר הימי המוקמת בימים אלה במוזיאון.

רות צדוק.​