פסח - מזווית קצת אחרת

כולנו מכירים את פרעה מלך מצרים האכזר מתוך ההגדה של פסח. אותו פרעה ששעבד בפרך ועינה את בני ישראל, עד כדי כך שמנהיגם משה קרא לו לשחרר אותם. תופתעו אולי לשמוע שפרעה שמוכר כדמות שלילית כל-כך בסיפור יציאת מצרים, נחשב לאחד הפרעונים החזקים, המשפיעים והזכורים לטובה ביותר בהיסטוריה של מצרים העתיקה.

המילה "פרעה" היא תוארם של כל מלכי מצרים העתיקה. מרבית החוקרים בימינו מסכימים שפרעה בזמן יציאת מצרים היה רעמסס השני, ששלט בין השנים 1213-1279 לפנה"ס. רעמסס השני הפך לשליט מצרים בהיותו רק בן 15, ומיד נאלץ להתמודד בקרבות וכיבושים בהם ניצח וסיפק שקט ושלום למצרים.

עם סיום הקרבות, התפנה רעמסס השני לבנות ערים, מבנים ומונומנטים מפוארים ברחבי הממלכה. כמעט כל מקדש שהיה אז במצרים שופץ ועוצב על-ידו מחדש. בנוסף הוא בנה ערים חדשות שלמות, מקדשים חדשים וספריה ענקית שהכילה כ-10,000 מגילות פפירוס (כולן אודות רעמסס והאדרתו). אחד ממפעלי הבניה המרשימים ביותר שלו הוא קברה של מלכתו נפרטרי, הקבר המפואר ביותר מבין הקברים המלכותיים בעיר המתים של תבאי.

בגיל 90 מת רעמסס השני, הישג משמעותי כשלעצמו בתקופה בה רוב האנשים מתו לפני גיל 40. מצרים הייתה משותקת ושרויה בצער גדול. כמעט כל הנתינים שלו נולדו בתקופת שלטונו, וחשבו שקץ העולם יגיעו, כעת עם מותו. ואכן, פחות מ-150 שנה לאחר מותו, האימפריה שבנה התמוטטה, צאצאיו איבדו מכוחם וממלכתו הגיעה לסופה.

לאורך השנים לאימפריה המצרית הייתה השפעה גדולה מעבר לגבולות מצרים עצמה. השפעות ויחסי גומלין שונים ומגוונים היו בין מצרים לאימפריות שונות באגן הים התיכון. עדויות לנוכחות התרבות המצרית גם באזורנו אפשר למצוא במגוון פריטים מצריים שנמצאו בקיסריה ומוצגים במוזיאון. ביניהם החרפושית, ששימשה כקמיע בידי המצרים הקדמונים.