לכבוד תחילת שנת הלימודים

לכבוד תחילת שנת הלימודים, קצת על מוסדות החינוך של רומא העתיקה.

בשנותיו הראשונות של הילד הייתה אומנת, על-פי רוב יוונית, מטפלת בו. לימוד האלף-בית וראשית הקריאה נעשו בדרך כלל בבית. במקרים אחדים היה לימוד זה ניתן בידי פדגוֹגוּס, עבד ששימש מורה, שומר ומשרת לילד שבהשגחתו.

משידע הילד לקרוא, היה מוכן ללכת לבית הספר.

ההוראה בבית הספר היסודי הייתה מוגבלת לשלושה נושאים: קריאה, כתיבה וחשבון. הלימודים החלו עם שחר ונמשכו בלי הפסקה עד הצהריים. הכיתה ישבה בדרך-כלל תחת סוכך בחזית איזו חנות, כשמסך בלבד מפריד בינה לבן הרחוב והמולתו. הרהיטים שכללה הכיתה היו כיסא למורה, ספסלים ושרפרפים לתלמידים, לוחות כתיבה, טבלאות ולוחות חישוב.

המורה קיבל מאבותיהם של תלמידיו שכר זעום, והיה עליו לעסוק בעבודות נוספות כדי להבטיח לעצמו הכנסה נוספת.

למרבית ילדי רומא סיום בית הספר היסודי היה משמעו סיום החינוך המוסדי. רק בני האצולה והמעמד הבינוני של רומא זכו למעין חינוך תיכוני גבוה שכלל לימוד של דקדוק ושל אמנות הנאום (רטוריקה). לימודי הדקדוק נוהלו ביוונית ובלטינית, אך הרטוריקה נוהלה בעיקרה ביוונית; ובשפה זו נמשך גם כל חינוכם המתקדם.

בכיתות הלימוד של העת העתיקה היו חומרים שונים אשר שימשו לכתיבה. דוגמה אחת היא אבנים ולוחות טין שעליהם חרטו בכלי חד – החרט, העשוי אבן קשה. חומרים אחרים הם כאלו שהכתיבה בהם נעשתה בעזרת דיו, כמו שברי חרס שיצאו מכלל שימוש, פפירוס העשוי מצמח הגמא, או קלף עור.

החומרים הללו היו מוצלחים – וזאת עד שיש טעות. חומרים אלה לא היו מתאימים לתלמידים צעירים שזה התחילו את דרכם בלימודי הכתיבה, וודאי היו להם הרבה שגיאות כתיב וטעויות.

בדיוק למטרה זו נעשה שימוש בטכנולוגיית כתיבה על לוחות שעווה. בטכנולוגיה זו לוח מחומר קשיח כוסה בשכבת שעווה, וכך נוצר לוח כתיבה מחיק שניתן לשימוש חוזר. על שכבת השעווה היו חורטים בעזרת חפץ מחודד. טכנולוגיה זו הייתה שימושית גם מכיוון שהחריטה על השעווה דרשה מאמץ קטן מזה של חריטה על אבן.

בתמונה: לוח לכתיבה על שעווה וחרט שנמצא במוזיאון.

שנת לימודים פורייה ומוצלחת!!!